ראשה כמעט נגע בתקרה מכיוון שערמות הבגדים והזבל מלאו את כל חלל הדירה. זה היה מראה מדאיג שהזכיר יותר מאורת עכברים ולא בית שאפשר לגור בו. ועכשיו הבנתי מדוע סירבה לפתוח את הדלת בפעם הקודמת שהגעתי. 

בשלב זה כבר התחלתי להבין את חומרת המצב; אחותי ישנה על ערמות האשפה. המקרר עמוס במזון ישן ועל מקלחת אי אפשר לדבר, היא פשוט מתנגבת במגבונים לחים. זה לא נעים להגיד, אך את הצרכים היא עושה לתוך שקית. ואתם יכולים לדמיין את הריח, שכבר מזמן עבר את גבולות הבית ומטריד גם את השכנים. 

בסך הכל מדובר בבית יפה, ושכונה טובה. אך מאחורי המראה הפסטורלי, ישנו סיפור קורע לב על אחותי בת השישים. מעולם לא הייתי מודע לבעיה של אגרנות כפייתית, אבל הבנתי שזה המצב. 

היה לי קשה להאמין כי זו האחות שגדלתי אותה. ויש לציין שאחותי חולת סרטן אשר עוברת טיפולי כימותרפיה, ואלו לא התנאים האידאליים עבורה. לא היה לי ספק כי היא צריכה עזרה, אך לאור הגישה שלה לא ידעתי כיצד לגרום לה להבין כי יש כאן בעיה. 

פינוי אגרנות כפייתית

הסיפור שקראתם עכשיו הוא אינו סיפור דמיוני, זהו מקרה אמיתי שבו נקראנו לעזרה. מקרים שכאלו מתרחשים הרבה. והמשותף לכולם הוא שהאגרנים אינם משתפים פעולה ואינם מכירים בבעיה. ואלו שכן מבינים שישנה בעיה, עדיין אינם מסוגלים להפסיק עם ההרגל, ובטח שאינם מסוגלים להשליט סדר בבלגן. הם חיים במציאות של בושה גדולה ומפחדים לפתוח את הדלת. 

קשה להגיד איפה זה מתחיל. לפעמים בערוץ הקניות או הקניות באינטרנט; פתאום הם מגלים קצת עניין ומעסיקים את עצמכם ברכישת חפצים מיותרים, ולאחר מכן ממשיכים לאגירת זבל.

יש לזה השלכות על כל תחומי החיים. אגרנים חיים בבדידות ומתביישים אפילו שהנכדים יבואו לבקר. 

בחזרה לסיפורה של הגברת 

הסיפור של חולת הסרטן נגע ללבנו והתגייסנו לעזור. הגענו אל דירתה יחד עם אחיה, אבל כצפוי היא לא הסכימה לפתוח. דרך הדלת התחלתי לדבר אל לבה. ניסיתי להסביר שאנחנו כאן רק לדבר ולעזור, אך היא סירבה לפתוח את הדלת. ראיתי כבר את מבטי הייאוש בעיניו של אחיה, ורגע לפני שעמדנו לוותר היא פתחה את הדלת ויצאה אלינו. 

ברגע פתיחת הדלת הספקתי להעיף מבט חטוף אל הדירה, וגם הכה בי הריח העז. מייד הבנתי את חומרת המצב. מחוץ לדירה היא הייתה יותר רגועה וקיבלתי את הסכמתה לפינוי. הבטחתי לה שלא נזרוק שום דבר ללא הסכמתה. לא רציתי לאבד את המומנטום, וקבעתי איתה למחרת. 

עוד באותו הלילה תכננתי את המבצע. היה צורך ליידע את השכנים, וגם להכין את המעלית עם הגנה על מנת לא לגרום נזק; זה הדבר הראשון שעשינו בוקר.

נתנו לגברת לשבת על כיסא ולפקח על העבודה, והשתדלנו כל הזמן לוודא שהיא נינוחה. עבודה שכזו דורשת רגישות רבה, זה ממש להלך בין הטיפות. 

בקשנו את רשותה לגבי כל שקית שהוצאנו מדירתה. אך ככל שחלף הזמן ראינו כי היא בוטחת בנו יותר ופחות מתערבת. זה אמנם מעודד, אך מתוך ניסיון אני יודע כי הכל עלול להתהפך. 

פינוי הדירה מהזבל והזוהמה התקדם, וככל שהשעות עברו הבית התחיל לקבל צורה, ויכולנו לעבור לשלב הניקיון. המחשבה שהלילה היא תוכל להתקלח במקלחת חמה, ולישון בצורה נוחה חיממה לנו את הלב. 

מקרה זה הוא אינו יוצא דופן, אנו נתקלים בזה באופן קבוע. אם אתם מתמודדים עם מקרים שכאלו במשפחתכם, חשוב שתדעו שניתן לעזור. אתם מוזמנים לפנות אלינו ולשמוע עוד סיפורים על השינויים שהצלחנו לחולל בחייהם של אנשים. אנחנו יכולים לעשות זאת גם אצלכם.